ההבדלים בין טקסטיל גיאו ובדים לא-ארוגים

הגדרות ותהליכי ייצור

גיאוטקסטיל:
הוא עשוי מסיבים סינתטיים באמצעות מחט, אריגה או מליטה תרמית, ושייך לחומרים גיאו-סינתטיים. תהליך הייצור מתמקד בתכונות מכניות. ‌

ישנם שני סוגים: ארוגים ולא-ארוגים. לדוגמה, טקסטילים גיאוגרפיים -ארוכים נוצרים על ידי התכה- בטמפרטורה גבוהה של שבבי פוליאסטר. ‌

בד לא ארוג:
הוא מיוצר על ידי חיבור ישיר של סיבים בשיטות כימיות, תרמיות או מכניות, ללא צורך בתהליכי טקסטיל מסורתיים. טכניקות הייצור מגוונות (כגון ספונbonding, meltblown ו--מחט). ‌

מאפייני ביצועים

מאפיינים מכניים:
גיאוטקסטיל: יש לו חוזק מתיחה גבוה (חוזק האורך והרוחב של חלק מהמוצרים דומים), והוא יכול לעמוד בכוח המתיחה ובמתח הקרקע בהנדסה. ‌

‌ ‌
בד לא-ארוג: יש לו חוזק נמוך יחסית, והמוצרים המיוצרים בתהליכים שונים משתנים מאוד (לדוגמה, בד לא-ספונbond יש חוזק גבוה יותר, אבל הוא חלש יותר מגיאוטקסטיל). ‌

חדירות מים ועמידות:
גיאוטקסטיל: יש לו חדירות מים טובה ועמידות בפני קורוזיה-לטווח ארוך, וניתן להשתמש בו ביציבות בסביבות חומציות ובסיסיות. ‌

‌ ‌
בד לא-ארוג: חדירות המים משתנה בהתאם ליישום (לדוגמה, בד לא- רפואי צריך להיות נושם, בעוד שבד לא- חקלאי צריך לשמור על לחות-, וסוגים מסוימים נוטים להתפרק. ‌

בטיחות:
גיאוטקסטיל: מדגיש תכונות אנטי-מיקרוביאליות ואנטי-חרקים. ‌
בד לא-ארוג: עשוי בעיקר מחומרי גלם-למזון, אינו-רעיל ואינו-מעצבן. חלקם המשמשים בטיפול רפואי צריכים לעמוד בתקני עיקור. ‌